כתובות משרדינו

רחוב סוקולוב 29  הרצליה

רחוב התנופה 7 ירושלים

  • YouTube - White Circle
  • Facebook - White Circle
שרותי המשרד
משרד עו״ד מנחם א. כהן

©  כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד מנחם א. כהן

הגורם המרכזי לפרידות

לרוב הבעיות בזוגיות יש גורם אחד ויחיד. כן, אחד. גורם זה הוא שורש העניין והוא לא קשור להרגלי בן הזוג לא להוריו ואפילו לא לאופיו – הוא מצוי בנו...

 

הוא קשור בשאלה: מה מניע אותי לחיות עם בן זוג?

 

עצרו בבקשה וכתבו לכם בצד את תשובתכם לשאלה ולאחר מכן המשיכו בקריאה.

 

באופן כללי, כשאדם עושה דבר-מה, הסיבה שהוא נותן לעצמו היא שתקבע את:


1. מידת הכוח שתהיה לו לביצוע המשימה


2. יכולת ההתמדה


3. איכות הביצוע

 

כך למשל אם אדם קם בבוקר ומקבל החלטה: לרוץ כל יום חמישה קילומטר, מבלי לדלג על אף יום. אם הוא החליט כך כי "בא לו" יכול להיות שתוך שבוע יבוא לו משהו אחר והוא יפסיק. אם הוא קיבל את ההחלטה כי הוא מעוניין לרזות, סביר להניח שיתמיד יותר. אך אם ההחלטה נובעת מסיבה רפואית שבגינה אם הוא לא ירוץ כל יום את המרחק הזה הוא מסתכן במותו הממשי והמתקרב - הרי שהוא לא יחמיץ ולו יום אחד.

 

הסיבה נותנת כוח ובעיקר משמעות לביצוע המשימה.

 

כמה כוח אתם רוצים שיעמוד לרשותכם לתחזוק הזוגיות שלכם? האם תוכלו להתמיד בה? איזו איכות של זוגיות אתם בוחרים? כמה הזוגיות שלכם חשובה לכם? אתם אלו שתקבעו באמצעות הסיבות שמניעות אתכם.

 

על השאלה "למה אני מחליט לחיות עם בן זוג?" ישיבו רוב האנשים את התשובות הבאות: לאהוב, לתת, לקבל, להוליד ילדים ולגדלם, לחיות עם מישהו, לשתף, להזדקן ביחד, כי טוב לי.

 

רוב התשובות מסתכמות בכך שהאדם רוצה "שיהיה לי טוב". אין הדבר פסול, זה אפילו נהדר, אבל... בהחלט לא מספיק. ה"אני" הפרטי לא יכול לשמש סיבה בלעדית ולתת את האנרגיה הדרושה להתמודד עם הקשיים שיבואו לאותה זוגיות בהמשך דרכה.

 

יתרה מכך, התפיסה הזאת מנוגדת לדעתי לדרך התנהלות הטבע, שברצוני לכנות בשם "חוק ההשלמה" של הטבע, וברצוני אף לתת הגדרה של "חוק ההשלמה" כפי שבא לידי ביטוי בעולם:

 

כל דבר על כדור הארץ לא נוצר או נברא למען עצמו אלא בקיומו הוא משלים את הבריאה ואת הסובב לו.

 

כל המצוי בעולמנו – החי, הצומח והדומם, מצוי בזיקה לסביבתו, שממנה הוא מקבל דבר-מה ונדרש לתרום בחזרה, שום דבר לא פועל בחלל ריק או בפני עצמו.

 

ברמת הדומם – האדמה מצמיחה, המים מאפשרים חיים, האבנים משמשות לבניה וכו'. ברמת הצומח הדברים ברורים גם כן – הגזר יכול לספק ויטמין A לאוכלים אותו הלבנדר יכול לשמש כצמח מרפא והעץ נותן את פריו. כך גם ברמת החי – הנמלים מפיצות זרעים, הדבורים מאביקות ואפילו היתושים נותנים מעצמם בכך שהם מזון לעורבים.  בהקשר זה אציין כי בספר בראשית נכתב:

 

וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ

(בראשית א', כ"ח)

 

מפסוק זה עולה כי החיות, ברמה מסוימת, נבראו גם בעבור האדם; חלק מהשירות של החיות נועד לתרום בדרך עקיפה לאדם.

 

ככול שהברייה מפותחת יותר היא יכולה לשרת יותר גורמים ולתת יותר מעצמה. "חוק ההשלמה" הוא חוק אוניברסלי שחל גם על האדם. עליו להשלים את סביבתו על ידי נתינה מעצמו, נתינה זו היא חלק בלתי נפרד מייעודו. זהו אולי גם ההסבר לכך שרבים כל כך אוהבים לתת מעצמם לאחרים, לטפל ולעזור. האדם הממלא את ייעודו ומשלים את סביבתו מתוך רצון כן לעזור לה, דואג למעשה גם לעצמו, כי סביבתו תחזיר לו בנתינה.

 

וכעת בחזרה לזוגיות. בתחילת הקשר האדם חווה בדרך כלל חיבה, אהבה וסיפוק. בהמשך הדרך הוא נדרש לתת מעצמו יותר ויותר ובכך למעשה לפעול לפי חוק ההשלמה.

 

התפיסה לפיה אדם צריך לדאוג לעצמו היא שורש הבעיה בכל הקשור להתפוררות המערכת הזוגית. אם אדם ניגש לקשר הזוגי מתוך רצון להיטיב עם עצמו ומתוך שאיפה לקבל כמה שיותר – הוא דוהר לקראת תהום, תהום הפרידה.

 

אם האדם פועל מתוך ריכוז בעצמו, כדי שיהיה לו עצמו טוב, עלולה להיווצר אצלו תחושת מרמור ואט-אט יתגלעו קשיים – מדוע הוא צריך לתת כל כך הרבה מעצמו, לילדים ולאשתו, בשעה שהוא בסך הכול רצה שיהיה לו טוב...

 

יתרה מכך, אדם זה לא יצליח לתת למשפחתו את הדרוש להם, הם לא יהיו שבעי רצון ממנו וסחרור של עגמת נפש ואכזבות ילך ויתעצם, אולי עד לפירוק המשפחה. ככול שאדם דואג לעצמו ורק לעצמו הוא עלול לגלות בערוב ימיו חיים חסרי תכלית וריקנות.

מתצפיות שערכתי במטפלים בשעות טיפול וגם משיחות ששוחחתי עמם בעקבות התצפיות, למרבה הצער, עולה כי גם חלק ניכר מהמטפלים הפסיכולוגיים אינם עוזרים במקרה זה, שכן גם הם מכוונים את האדם להתרכז בעצמו עוד ועוד, ולקבל מהסביבה יותר, במקום, לשיטתי, לכוון אותו לתת מעצמו לסביבתו...

אדם שפועל לפי "חוק ההשלמה" נמצא במקום אחר לגמרי. תפיסת עולמו שונה בתכלית והיא משפיעה על כל תחומי החיים, ולבטח גם על התא המשפחתי. הוא נותן כי זהו חלק מייעודו, הוא שמח לתת ורוצה לעשות זאת כמה שיותר. משפחתו היא המקום הטוב ביותר לנתינה שלו, במשפחתו יש את מי שצריך אותו הכי הרבה.

אדם כזה יכול לתת הרבה יותר לסובבים אותו ולסביבתו, ועצם הנתינה לזוגתו לא נחשבת אצלו כדבר-מה שבא על חשבונו אלא כדבר טבעי, נכון וראוי שהוא חייב ונועד לעשות. יש לו כוח רב יותר להתמודדות עם אתגרי הזוגיות. ההיסטוריה האנושית מראה כי ככול שאנשים תרמו מעצמם לסביבה, כך חייהם היו עשירים, מלאים, מספקים ובעלי משמעות רבה יותר.

למשל, גבר שחושב שכדאי להיכנס למערכת זוגית משום שהוא יקבל – אוכל חם וטעים, סקס, מעמד ואהבה, אך אינו חושב באותה מחשבה ממש שהוא רוצה לתת מעצמו, בתמימות ובכנות, ספק אם יצליח לצלוח את נהר הזמן, ואת השגרה. אותו גבר עלול פתאום לראות שהסקס הוא לא כמו בעיר הגדולה, שהאוכל לא כמו של אמא, ושהאהבה היא לא בשחקים. מכאן הדרך לפרידה ולחורבן קצרה.

לעומת זאת, אדם שמבין שהמערכת הזוגית היא ההזדמנות שלו לצאת מעצמו, הפתח שלו להיות פחות ילדותי, המקפצה שלו לאחריות אישית ולהתפתחות אישית  - ינהג אחרת.

לאדם שהבנה זו נהירה לו יש הזדמנות אדירה ליצירת עולם, עולם של ממש. עולם שבו בני הזוג יכולים להביא לשינוי משמעותי בעצמם ולתרומה אדירה לעולם.

המשימה אינה קלה, בייחוד משום שאנו חיים בתקופה שהמגמה החברתית השלטת שונה בתכלית. את המגמה הזו אפשר לסכם היטב בקו הפרסומי של חטיף "קליק" הקובע את הוראות השימוש בזו הלשון: "יש להרחיק את כולם לפני השימוש".  לשון אחר – דאג לעצמך ובטח שלא לאף אחד אחר. נראה כי מגמה זו נעשית הזרם המרכזי ועמה אחוזי הגירושים המאמירים.