077-701-7000
טלפנו לשיחת יעוץ ללא תשלום
לדרוש או לא לדרוש
אני מציע לא לדרוש כלום מבן הזוג.
כן, אני יודע שזה נשמע מוזר, ואכן התגובות שאני מקבל לרעיון הזה הן בנוסח - "אני אשתו, מה יש, אני לא יכולה לדרוש ממנו לעשות דברים, אני לא יכולה לדרוש ממנו שיעשה כלים, קניות, לדבר אליי בכבוד?”
שאלה טובה. וכן, אולי בן הזוג חייב לעשות דברים מעצם כך שהוא בחר לחיות איתך, אבל אין משמעות הדבר שאת יכולה בהכרח לדרוש ממנו דרישות. את כן יכולה לבקש... למה? אם נהיה רגע קיצוניים, לשם גיבוש הרעיון בשלב זה, הרי שהוא יכול לחזור בו מכל התחייבות שהוא התחייב כלפייך. הוא יכול להחליט שהוא עובד כל יום עד מאוחר, שהוא מפסיק לעבוד או שהוא מתגרש. כמובן שלאחר כל החלטה כזו גם לך תהיה הזכות להחליט את החלטותייך.
השבוע צפיתי בסרט "ברוס הגדול מכולם". ברוס (בגילומו של ג'ים קארי) מעלה בסרט שורה של טענות כלפי אלוהים, בתגובה לטענותיו אלוהים מחליט להתגלות לפני ברוס ולתת לו את כל כוחותיו כדי שהוא ינסה לנהל את העולם טוב יותר. אחד מהכללים שאלוהים קובע לו בשימוש בכוחות שהוא מקבל הוא שאסור לו להתערב ברצונם החופשי של בני האדם, כי זהו הכלל שגם אלוהים כפוף אליו. כך אני סבור שלבני זוג יש את הרצון החופשי שלהם, שאף אחד לא יכול לקחת מהם, גם לא בן הזוג. הביטוי לרצונו החופשי של האדם מקבל ביטוי בקשת רחבה מאוד של דוגמאות - בדת, באומנות ובהיסטוריה.
אין בכוונתי לנסות להתיימר ולהוכיח כי אכן קיים חופש בחירה, אך ברשותכם נקבל את הדבר כנתון לצורך ביסוס העניין.
על בסיס אותו חופש בחירה בן הזוג שלך יכול להחליט אם הוא ממלא התחייבות שלו או לא. יש לו את הבחירה להחליט וכל שנותר בידך הוא לבקש – לא לדרוש. ההבדל עצום.
את רוצה שהוא ידיח את הכלים, את יכולה לבקש, לא לדרוש. אתה רוצה שהיא תיקח את הילד לחוג, תבקש, אל תדרוש.
וכאשר אני מציע לבקש אין משמעו רק להגיד "בבקשה". הדבר אומר שיש להבין שלבן הזוג באמת מותר להגיד לא, יש לו בחירה והוא באמת לא חייב להיענות לבקשה שלי. תשאלו אותו בכנות "אתה מוכן לעשות את זה?”
וכן, אתם יכולים לנסות לדרוש, ואולי תצליחו, אבל בדיוק באותו אופן שבו תכפו על בן הזוג לתת לכם כך גם תגרמו לו להתרחק מכם.
למנגנון זה פן נוסף וחשוב ביותר, ולא חשוב כמה אדגיש את חשיבותו, עדיין לא אצליח להבהיר לכם עד כמה עניין זה בלבד יכול לשנות חיי זוגיות מקצה אל קצה: האדם בנוי באופן כזה שהוא מקבל תחושה טובה אם הוא עושה פעולות על פי החלטתו האישית ולא מתוך כפייה.
הדבר נובע אולי מעצם היותו נברא "בצלם" ומעצם הזכות החשובה שניתנה רק לאדם – זכות הבחירה. נגדיר אדם שמקבל החלטה עפ"י שיקול דעתו כ"פועל". הוא זה שיוצר את הפעולה והיא לא נכפת עליו.
לעומת זאת, אם אדם עושה משהו כי נאמר לו לעשות אותו הוא במצב של "נפעל" – בדרך זו, אפילו אם האדם עושה פעולה מהנה, אבל מישהו כפה אותה עליו, יש לו תחושת לוואי לא טובה – ושוב מעצם כך שנטלו ממנו את זכות הבחירה שלו.
כשאדם מחליט לעשות משהו כ"פועל" – הרי שהוא מוציא לפועל החלטות מתוך רצונו שלו, מתוך חופש הבחירה העומד לרשותו, ולא מתוך רצונות של הסובבים. פעולה שכזו גם אם היא דורשת מאמץ, מעניקה תחושת סיפוק, הנאה ומעצימה את העושה. תראו כמה אנשים מוכנים לעשות בכדי להגשים את רצונם ואת יעודם.
לעומת זאת בני אדם לא אוהבים לעשות דברים שאדם אחר כפה עליהם, כי הם מרגישים מעין כלי בידי אדם אחר. הדבר ברור מאוד עם ילדים – לדוגמה, ילד יכול לאהוב להשפריץ עם צינור בגינה והוא מאושר כשהוא עושה את הדבר, אבל ברגע שתגיד לו "לך תשפריץ עם הצינור על עץ התפוז," ספק אם הוא יעשה זאת, כי עם מתן ההוראה שללת ממנו את זכות הבחירה שלו.
אפשר לכוון את הילד בעקיפין, “העלים של התפוז נראים לי קצת יבשים..." כך לא נפגעת זכות הבחירה שלו.
כך גם בזוגיות, אתם יכולים לדרוש, אך זו פעולה של לקיחת הבחירה האישית. למשל אישה יכולה להגיד לבעלה: "אני דורשת שתשטוף את הרכב מחר!" אולי בן זוגה יעשה את שביקשה, אך הדרישה "מקטינה" אותו, גורמת לו שלא לעשות את הדבר בדרך של נתינה; אדם זה עלול להרגיש שנכפה עליו דבר-מה ולכן יתעוררו בו רגשות שליליים.
לסיכום, המלצתי החמה לכם: אמצו שפה זוגית שמאפשרת לבן הזוג לתת מעצמו מתוך בחירה. התועלת משפה זו שתפתחו ומהגישה הפנימית הנלווית אליה תהיה גדולה כל כך שבהחלט כדאי לבחור בה כל.
