משרד עו"ד ומגשרים מנחם א. כהן
גישור לגירושין, יעוץ זוגי והרצאות

לפני שאתם פונים לגישור גירושין, מומלץ קודם כל לבחון את השלום בתוך עצמכם. ככול שאדם שלם יותר עם עצמו, באופן כללי ולגבי הפרידה, כך עולה הסיכוי לסיום הקשר בשלום.

וכן להפך, אם אדם מלא כעסים על בן הזוג שלו, או שהוא לא מקבל את הפרידה עולה הסיכוי למאבק בין בני הזוג.

הבהרה – חלילה אין הכוונה להאיץ בכם להתגרש. מיד אציין מספר נקודות שיכולות לעזור לכם להיות יותר שלמים עם עצמכם לגבי גירושין, אבל חשוב להדגיש כי גם כותב שורות אלה סבור כי קודם כל לפני פרידה צריך לבחון היטב, ביחד עם בן הזוג האם הקשר אכן נועד לפירדה והאם ניתן לעשות מאמץ ולהציל את חיי הזוגיות.

1. חופש הבחירה

הזכות הבסיסית של האדם לבחור עומדת לו גם בתחום הזוגי. בן הזוג שלכם יכול לבחור לסיים את הקשר! זו בחירה שלו, גם אם הוא החליט לפני X שנים להתחתן אתכם.

אי אפשר למנוע זאת ממנו, גם אם זה לא נראה לכם, גם אם אתם הייתם בני זוג נפלאים ואפילו אם זה פוגע בילדים.

קשה לקבל את זה, אין ספק וזה בהחלט כואב.

אתם יכולים כמובן לבקש ממנו לעשות עוד נסיון לחידוש הקשר ואולי ללכת ליעוץ זוגי. אם הוא לא מסכים לרשותכם שתי ברירות:

א. לא לקבל את בחירתו – זאת גם זכותכם.

אלא שהבחירה זו כנראה תוביל אתכם להליכים משפטיים יקרים, לתשלום עלויות משפט של כ – 100,000 כל אחד, למתח נפשי גדול שימשך למעלה מחודשיים. מעבר לכך, המחיר היקר ביותר יהיה הפגיעה בילדיכם.

ב. לקבל את בחירתו

להבהיר לו שאתם רוצים להיות ביחד אבל שמתוך כבוד אליו אתם מקבלים את בחירתו. בשולי הדברים אציין כי אם בחרתם באפשרות הזו עולה הסיכוי משמעותית שהוא ישנה את דעתו.

כמו שאומר STING בשירו: If you want somebody set them free

ברגע שתקבלו את בחירתו תבססו בעצמכם את השלום הפנימי. תדעו שעשיתם את שאתם יכולים, אבל העניין פשוט לא בתחום האחריות שלכם, אלה שלו.

בחירה זו תוביל אתכם לסיים את הקשר בהליך גישור לגירושין וכך הדברים יעשו בהסכמה בפשטות ובמהירות.

2. הוי דן את חברך לכף זכות

מובא בתלמוד (שבועות ל, א) כי על כל אדם חובה לדון כף חברו לכף זכות, חברו בהקשר זה – כמובן גם בן הזוג.

במסגרת חובה זו על האדם שרואה את חברו מבצע דבר מה שלילי להאמין כי חברו עשה את המעשה ממניעים חיוביים ובוודאי שלא על מנת לפגוע.

לכאורה הדרישה הזו לדון לכף זכות מכוונת לשמור על האדם האחר – "חברך". למעשה תפיסה זו משרתת קודם כל את האדם ה"דן"- את אותו אחד שמתבונן במעשה, מכיווון שהוא מייצר לעצמו סביבה שיותר נעים לחיות בה. מי שדן לכף זכות מרגיש שהוא חי בסביבה נעימה בה אנשים לא מנסים לפגוע בו, אלא להיפך.

כאשר אנחנו שופטים את בן הזוג שלנו לחובה אנחנו עלולים להפוך להיות ממורמרים וכעסניים. למה הוא עשה לי את זה? איך הוא יכל לפגוע בי? וכו'

אם אנחנו דנים את בן הזוג שלנו לחיוב אנחנו מקבלים אותו ואת מעשיו. אנחנו מבינים אותו. כך גם אנחנו לא יוצרים מרחק בין בני הזוג אלא קירבה.

יתרה מזאת, ברגע שנדון אותו לכף זכות ונראה את הטוב שבמעשיו מיד גם הוא באופן טבעי ישיב לנו באותו מטבע וכך בני הזוג יוכלו אט אט להתקרב אחד לשני.

בואו נקפוץ למים העמוקים: האם אפשר לדון את בן הזוג לזכות כאשר הוא בוחר להתגרש ממני?

התשובה בעיניי היא כן. זה אחד הדברים הקשים שאדם יכול להתנסות בהם אבל מי שרגיל לדון אחרים לזכות יעשה את זה בקלות רבה יותר ולהפך.

גם כאן יש באופן גס שתי ברירות:

א. לדון את בן הזוג לחובה

באופן הזה האחד שממנו רוצים להתגרש יעביר ביקורת על בן הזוג, יפחית בערכו, יטען שהוא לא יודע מה הוא עושה ושאחרים משפיעים עליו לרעה וכו'.

אותו אחד אולי יחשוב שבן הזוג שלו אדם נורא, שהוא "נוטש" את בן הזוג ואת הילדים ושהוא חושב רק על עצמו.

לפי בחירה זו הוא יהפוך להיות ממורמר יותר, הוא ירגיש שהעולם לא הוגן ובן הזוג שלו מנסה לפגוע בו בכוונה.

התפיסה הזו עלולה להוביל אותו לשנים ארוכות של כאב ורגשות קשים כנגד בן הזוג.

יתרה מכך האדם שממנו רוצים להתגרש ישאר עם התחושה שהוא תוצאה של אותה החלטה אומללה שקיבל בן הזוג – זאת אומרת, בן הזוג קיבל החלטה ואני התוצאה של ההחלטה שלו - "אני לא שולט בחיי אלא הוא".

להיות "תוצאה" יכולה להביא אותו לתחושה שהוא "כמעיין בובה על חוט" שקיבלו עבורו החלטות וכך הדבר יגרום לו לפחיתות ערך ולרגשות לא טובים.

ב. לדון את בן הזוג לזכות

אם האדם שממנו רוצים להתגרש יבין שבן הזוג שלו לא רוצה לפגוע בו אישית, הוא גם לא רוצה לפגוע בילדים ושכנראה יש לו סיבות מספיק טובות להתגרש הוא פותח פתח אחר להמשך חייו.

הוא יוכל להשלים עם הפרידה, וכמובן שזה עדיין לא יהיה קל. אט אט הוא ישחרר את בן זוגו כך שכל אחד מהם יפתח פרק חדש בחייו. פרק שכזה, שבו כל אחד מכבד את האחר ורואה את הצדדים הטובים שבו, מאפשר למשפחה להמשיך ולתפקד כמשפחה גם אם ההורים גרים בנפרד וגם אם הם אינם מנהלים זוגיות.

אם זה נשמע מופרך אז זה המקום לציין כי הדברים לא נאמרים מתוך תיאוריות או מאמרים, אלא מתוך זוגות רבים שעברו גישור לגירושין במשרדנו ואנו בקשר איתם בהמשך דרכם.

חלקם אכן עוברים דרך טובה שכזו ובה כל אחד מבני הזוג בונה חיים חדשים מוצלחים וגם המשפחה המקורית מתפקדת היטב (וגם נוכל לקשר אתכם עם זוגות אלה בכדי לשמוע כיצד הם עשו זאת – אם תרצו).

בן הזוג שבוחר לדון את בן זוגו לכף זכות לוקח שליטה על חייו והופך ל"גורם". הוא לא נמצא "בידי בן הזוג" אלא מקבל החלטות בעצמו. הוא מחליט להמשיך הלאה, הוא מחליט להבין את בן הזוג והוא מחליט לבחור בטוב.

התחושה הזו, בה האדם הוא גורם אל חייו ולא תוצאה תביא אותו לניהול חייו בצורה טובה יותר וליציאה מהירה מקשיי הגירושין.

3. לא תִקום ולא תיטור

"נקמה" – מדובר בדחף טבעי ליצירת סוג של צדק ולתקן עוול שנגרם על ידי כך שהאדם "מחזיר" לאדם שפגע בו.

"נטירה" – פירושה שמירת טינה כלפי מי שפגע בנו, וכאן מדובר על עניין רגשי ומחשבתי פנימי של האדם. אותו נוטר לא יוצא לפגוע באחר אלא פשוט חושב ומרגיש רעות על זה שפגע בו.

אלא שאדם שרוצה לנקום או שנושא נטירה בליבו על האחר בעצם פוגע בו עצמו. הוא נושא את המקרה הלא נעים שקרה בעבר אל העתיד – במקום להשאירו בעבר.

אם בן הזוג שלנו פוגע בנו, ואפילו אם הוא רוצה להתגרש, אפשר לרצות לנקום בו – ואז יש להניח שהדבים יגיעו להליך משפטי ולכאב רב לכל המשפחה.

הדברים נכונים גם לגבי נטירה – שכן, אדם שנוטר מסתובב שנים לאחר הגירושין מבלי לסלוח לבן הזוג. הוא בעצם מכאיב לעצמו ולא ממשיך לעבר חייו החדשים.

לעומת זאת, אדם שרוצה לחיות בשלום עם עצמו יכול לבחור שלא לנקום ולא לנטור, אלא להמשיך הלאה, גם אם זה כואב וגם אם הגירושין נכפו עליו, להבין את בן הזוג ולכבד את רצונו.

זה כמובן לא קל אלא קשה ביותר, אבל זה נכון, זה פתח אל השקט שלכם ואל עתיד חדש ואפילו אולי טוב יותר...

ולמי שזה מדבר אליו טוב להביא את דבריו של ספר החינוך בנוגע למצוות לא תיקום:

"משורשי המצווה שיידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא... על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, יידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו"

בברכת שלום

שלום עם עצמכם, שלום עם בן הזוג ושלום עם משפחתכם

כל טוב,

מנחם א. כהן

עו"ד, נוטריון, יועץ זוגי ומגשר